<h1>רבינו ירוחם מישרים ני"ז</h1>
<h2>דף כז.</h2>
נתן לו קרקע והקנה לו על גבה מנה כיון שזכה בקרקע זכה מנה ואם אין הדברים מצויין אצלו ברשותו אין מחייבין ליתן לו מנה עד שיביא הזוכה ראיה שהיה ברשותו וה"ה לשאר מטלטלין שהקנה לו אגב קרקע שצריכין שיהיו ברשותו כי אין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו כך כתב הרמב"ם ז"ל [מכירה פכ"ב ה"ח] ואל תטעה כי יש הפרש בין מחייב עצמו בחו' למתנ' כי מחייב עצמו יכול לשעבד עצמו ואף על פי שאינו ברשותו כמו שכתבתי אבל מקנה שנותן לו או מוכר אינו יכול להקנות דבר שאינו ברשותו. ועוד כתב הר"מ במז"ל [שם הט"ו] דין הקדש וערכי' ונדרי' אינו כדין הדיוט בקנייתו שאם אמר אדם כל מה שתלד בהמתי יהיה קדש או יאסר עלי או אתננו לצדקה אף על פי שאינו בעולם הרי זה חייב לשלם דבריו שנא' ככל היוצא מפיו יעשה הואיל והדבר כן אם צוה אדם כשהוא ש"מ כל מה שיוציא אילן זה או כל שכר בית זה לעניים זכו בו עניים. יש גאוני' שחלקו על דבר זה ואומרין שאין זוכין העניים אלא בדבר שההדיוט זוכה בהם לפי' לא יזכו בדבר שלא בא לעולם ואין דעתי נוטה בדברים אלו שאין אדם מצווה להקנות והוא מצווה לקיים דברו בצדק' או בהקד' כמו שהוא מצווה לקיים הנדר ע"כ.
